החלטה בתיק מ"ת 52082-01-13

1.         בתאריך 8.5.13 הונחה בפניי בקשה לעיון חוזר על פי סעיף 52-לחסד"פ, במסגרתה עתר המבקש להורות על העתקת כתובת מעצר הבית- ממושב מנוחה, לכתובת - מגורי הוריו בשכונה 13, ביישוב חורה, תחת פיקוחם של אותם ערבים וכן להתיר לו לצאת לעבודה, כאיש תחזוקה בבית הספר "עמל" חורה . כאשר המבקש ילווה למקום העבודה ע"י אחד הערבים ובתום שעות העבודה ילווה חזרה לכתובת מעצר הבית, בבית הוריו.

            נטען, כי מדובר במקום חלופה רחוק מהמקום בו בוצעו לכאורה המעשים נשוא כתב האישום (רהט), המבקש מיום שחרורו (21/2/13) , מקפיד לשמור על תנאי השחרור בערובה ללא הפרה כלשהיא, דבר המגביר את רמת האמון במבקש. עוד נטען, כי מדובר במבקש צעיר ללא רבב בעברו. עוד נטען, כי רעייתו של המבקש כורעת בימים אלה ללדת. עוד נטען, כי היציאה לעבודה והחזרה ממנה תהיה בלווי של מי מהערבים.

עוד נטען, כי ההליך העיקרי בעניינו של המבקש נדחה ליום 14/10/13 לתחילת שמיעת פרשת התביעה. משמע שההליכים יתמשכו חודשים רבים.

            ב"כ המבקש הפנה לפסיקה התומכת בגישתו, בש"פ 970/11 ובש"פ 5564/11, שעניינם הקלה בתנאים לאחר חלוף זמן ניכר וכן חשיבות התעסוקה לאלו הנתונים במעצר בית.

2.         ב"כ המשיבה מנגד עתרה לדחות את הבקשה הואיל ולשיטתה הבקשה לא עומדת בתנאים של סעיף 52 לחוק המעצרים. דהיינו, לא חלף זמן ניכר מאז החלטת השחרור, כמו כן נטען, כי היעתרות לבקשה משמעותה החזרת המבקש לסביבתו הטבעית. יחד עם זאת, ציינה המשיבה, כי לא תתנגד ליציאת המבקש לצורכי עבודה , אם כי לא בישוב חורה.

3.         בתאריך 16/5/13, הורתי על דחיית הבקשה ללא קיום דיון במעמד הצדדים. ערר שהוגש לבית משפט העליון במסגרת בש"פ 4116/13, מיום 18/6/13 הורה על החזרת הבקשה לדיון במעמד הצדדים בפניי.

דיון והכרעה:

4.          לענייננו, ראויים לציון שתי החלטות בית המשפט העליון -

בבש"פ 5564/11, פלוני נגד מדינת ישראל:

"הנה כי כן, שחרור לחלופת מעצר וטיב החלופה נגזרים לעיתים מעוצמת הראיות. חלופת מעצר היא ביטוי שהשתרש בפרקטיקה אך אינו מופיע בחוק המעצרים, וסעיף 21(ב)(1) לחוק נוקט לשון "שחרור בערובה ותנאי שחרור". חלופת מעצר אין פירושה בהכרח מעצר בית מלא, ולרשות בית המשפט עומד מגוון של כלים, כמפורט בסעיף 48(א) לחוק המעצרים שעניינו ב"תנאי השחרור בערובה".

לא הייתי מזכיר דברים אלה, המובנים מאליהם, אילולא התחושה כי החלופה של מעצר בית מלא, הפכה לתנאי שחרור "אוטומטי" כתחליף למעצר בפועל. אך יש לזכור כי גם מעצר בית מלא הוא בגדר הגבלה, ואף הגבלה קשה, על חירות הפרט, במיוחד בהאידנא, שבירור התיק העיקרי עלול להתארך חודשים ואף שנים. אין זה מהדברים הקלים "לטפס על הקירות" משך חודשים רבים בין ארבעה כתלים. הבטלה עלולה להביא לידי שעמום והשעמום לידי חטא של הפרת תנאי מעצר הבית ולהסתבכות נוספת של הנאשם. לכך יש להוסיף כי מעצר בית ממושך עלול לפגוע בפרנסתו של הנאשם ושל בני ביתו התלויים בו למחייתו".

רוצה לומר, כי גם בקביעת תנאי החלופה, היד אינה צריכה להיות "קלה על ההדק", ותנאי החלופה והגבלת החירות צריכים להיגזר הן מעוצמתה של עילת המעצר והן מעוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה."

              החלטה נוספת בבש"פ 3611/10, עימאד רמאל נגד מדינת ישראל, נקבע:

"אמנם ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא, והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, ובמקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהל הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור."

עוד נקבע בפסיקה, כי בבחינת בקשתו של אדם לעיון חוזר בתנאי מעצרו, על בית המשפט לבחון האם יש בהיענות לבקשתו, כדי לפגוע בתכליתה של חלופה זו.

ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצורכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף שמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהיה ראוי לאפשר זאת (ראה לעניין זה בש"פ 2857/06).

5.         לעניינו, כתב האישום מייחס למבקש עבירות של נשיאת נשק, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - מקום ביצוע המעשים לכאורה, בעיר רהט.  המבקש עובר למעצרו התגורר ביישוב חורה.

            שירות המבחן בתסקיר מיום 19/2/13- הסתייג מחלופה ביישוב חורה, משני טעמים, ראשית, שלא ניתן היה להתקין אזוק אלקטרוני בשל העדר תשתיות. שנית, הרושם של שירות המבחן כי לא ניתן לשלול קשר של המבקש או בני משפחתו לסכסוך הקיים בין בני שבטו לבין שבט אבו אלקיעאן, שמתגוררים אף הם ביישוב חורה.

6.          בהחלטתי מיום 21/2/13 ועל פי המסמכים שהוגשו בפניי, קבעתי שהמבקש ובני משפחתו הגרעינית לא שייכים ולא מעורבים כלל בסכסוך בין שבט אבו אלקיעאן לבין שבט אבו סבית(ראה פיסקה 9 להחלטת בית המשפט).